מומחי K-O-L בתחום -   מיהו קהל היעד בתקשורת המונים? קהל היעד (הנמען), בתקשורת ההמונים הוא קהל רחב וכללי. מעבירי המסר מגדירים אותו באמצעות קטגוריות רחבות המאפשרות הכללת קבוצות רבות של אנשים ככל שאפשר. למשל, קבוצת גיל 18-25 או הגדרה על פי מצב סוציו אקונומי, מקום מגורים, עיסוק ועוד. כל קבוצה נתפסת בעיני מעבירי המסר כמיקשה אחת, וההתייחסות אליה בהתאם. המסר המועבר הוא מסר, שפעמים רבות מבחינת תוכנו ומסריו פונה למכנה המשותף ביותר לקבוצה הנמענת היות ואין דרך מדויקת לדעת את הפרופיל הספציפי של כל אדם ואדם בקבוצה, אלא להעריך אותם באופן כללי. קהל היעד של תקשורת ההמונים הוא קהל תובעני. זרם המידע המגיע אליו מדי יום הפך אותו לביקורתי, בעל ידע רב ומצפה למסרים מסוימים. אוטוסטרדת המידע, גרמה להצפה של מידע. על פי נתונים של איגוד הפרסום העולמי אנו מוצפים ב 5000 מסרים אינפורמטיביים! מדי יום. בעצם כולנו, הנמענים, למדנו לסנן את המידע המגיע אלינו להיות קשובים למידע, הרלוונטי לנו ולהתעלם מהמידע שלא רלוונטי עבורנו. אינפורמציה על מנת שתיצור התעניינות מצידנו צריכה להיות קצרה, עניינית ומאוד ויזואלית. נמעני תקשורת ההמונים, הפכו להיות בעיקר עם התפתחותה של הטלוויזיה לחסרי סבלנות לתכנים ארוכים מ-22 דקות ברציפות, כמו סדרות. תרבות הפרסומות היא זו שהכתיבה לנו תכונה זו גם בסרטים, שלכאורה ארוכים ומספרים עלילה מורכבת יותר, המעברים הם מהירים, בין הסצינות השונות או שסבלנותנו פוקעת. מושג תקשורתי- סוציולוגי שהתפתח בעקבות תכונה זו של מידע כאן ועכשיו הוא 'זיפזופ ', כלומר החיפוש המתמיד בשלט הטלוויזיה אחרי תכנים נוספים.. ומהר. תכונה נוספת שהטלוויזיה גרמה להיווצרותה היא העדפת חומר ויזואלי על פני חומר מילולי. גם העיתונים היום יותר מבעבר, יש בהם הרבה יותר תמונות בתוך הטקסט, עד כי אפילו עיתון כמו 'הארץ' שבאופן מסורתי כמעט נמנע מתמונות צבעוניות שנים רבות, הצטרף למגמה זו. רינה דריגוב-זיסמנוביץ 1